<h1>רבינו ירוחם נ"ז ח"א</h1>
<h2>דף פא:</h2>
צריך להוסיף מחול על הקדש בין בכניסת י"ה בין ביציאתו למלאכה ואכילה כך פשוט ביומא וכתבו המפרשים וזה התוספת אינו רוצה לומר בין השמשו' שהו' ספק יום ספק לילה שהוא כמהלך אלף ות"ק אמה קודם הלילה כי זה פשיטה אלא זה התוספת הוא קודם בין השמשו' מעט כמו שירצה. ואם מוסיף הרבה וקבל עליו חל עליו איסור מכאן ואילך וכתבו הגאונים דאינו אסור כשקבל עליו אלא דוקא בשקבל מפלג המנחה ולמעלה אבל לא קודם כי אין קבלתו כלו' וביארתיו בענין שבת ובענין תפלה [ני"ב ח"ב]. מצוה להכין סעודה ולאכל ולשתות ערב יום הכפורים כך פשוט ביומא בכתובות [ה' ע"א].
<h2>דף פז:</h2>
ערב י"ה מתודה קודם שיאכל וישתה שמא ישתכר או שמא יחנק ונמצ' מת בלא תשובה כך פשוט ביומא ובחלק שלישי כתבתי כיצ' מתודה. מנחה של ערב יום הכפורים אין שליח צבור חוזר הוידוי וכתב ר' אבי"ה לפי שאין יכול לאומרו באמצע התפלה כמו בשאר תפלות וגם לא נתקן הוידוי במנחה אלא משום גזירה שמא יארע אונס וכן כתב הר' יצחק בן גיאת וכן נוהגי' באשכנז ורבינו האיי כתב אין מנהג שיתודה שליח צבור במנחה אבל אם רצה להרויח בברכת המרבה לסלוח כגון וידוי אין מונעין אותו ובתשובה אחרת כתב, יפה השיבו הראשונים על שאלתכם בוידוי ערב יום הכפורים שלא לאומרו שליח צבור בברכת סליחה שלא שמענו בבבל שמזכיר שליח צבור וידוי בתפלת המנחה של ערב יום הכפורים ולדבריכם שאתם צריכין לכך מפני שאין הצבור בקיאים צריכים אתם להודיעם כי כל אחד ואח' חייב להתודות אחר תפלתו קודם שיאכל סעודה שמפסיק בה אבל רב עמרם כתב שליח צבור אומר וידוי מנחה להוציא את שאינו בקי וכן נוהגין בספרד ורב עמרם כתב מי שחותם אח' הוידוי בא"י האל הסלחן טועה. נהגו בכמה מקומות ללקות בבית הכנסת אחר תפלת המנחה וכן נוהגין באשכנז ואחר כך הולכים לאכול ולשתות מבעוד יום כמו שכתבתי בח"ב. כפרה יש מקומות שנהגו לשחוט ערב י"ה תרנגול לכפרה ונמצא זה בתשו' הגאונים וששאלתם שאנו רגילין לשחוט תרנגול ערב י"ה ואין אנו יודעין מנהג זה למה ועל מה אי משום תמורה מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה הא ודאי קושיא היא אלא שיש בה שני טעמים האח' שהתרנגול מצוי בבית מכל בהמה חיה ועוף ועוד יש במקומנו עשירין שעושין תמורה אלים בעלי קרנים דמות אילו של יצחק אבינו דלא דבר קבוע הוא ועוד שמענו מחכמים הראשונים אף על פי שבהמה דמיה יקרי' יותר מתרנגול אף על פי כן תרנגול מובחר לפי ששמו גבר וכיון ששמו גבר תמורת גבר בגבר טפי מהני ומעלי וכן רגילין כאן אוחז ש"ץ התרנגול ומניח ידו על התרנגול ונוטלו ומניחו על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה זה חלוף זה זה מחולל על זה ומחזירו עליו פעם אחר' ואומ' בני אדם יושבי חשך וגומר אוילים מדרך פשעם וגומר כל וגומר ויזעק אל יי' וגומר ישלח דברו וירפאם וגומר יודו ליי' וגומ' נפש תחת נפש ועושה כסדר הזה ז' פעמי' ואח"כ מניח ידו על ראש התרנגול תבנית סמיכה וסומך עליו ושוחטו לאלתר תכף לסמיכה שחיטה ורגילין לתתו לעניים כדי שיהא כפרה לנפשו. ומה שאנו רגילין לזרוק את הבני מעים על הגג היינו כדי ליתנם לעוף השמים ויש להביא קצת ראיה על זה ממסכת חולין [צ"ה ע"ב] רמי בר תמרי איקלע למערבא במעלי יומא דכפורי חזא דקא שדו כבדא וכולייתא אזל שקלינהו משום דהאידנא דהיתרא שכיח טפי. וישים אדם לבו בערב י"ה לפייס כל אדם שנוטר לו איב' כדאמרי' גבי רב דה"ל מילתא לרבי חנינא בהדי' אזל לגביה תריסר מעלי יומא דכפורי ולא איפייס וכו' וכן בכמה מקומות בתלמוד ובכמה מדרשות. ונהגו לטבול ערב י"ה משום טהרה ורב עמרם כתב שטובל בז' שעות ומתפלל תפלת המנחה וכתב רב סעדי' בעלותו מלטבול מברך על הטבילה ותמהו עליו כי בודאי אין צרי' לברך כי אין בתלמוד רמז לטבילה זו ולא יסוד נביאים ולא מנהג נביאים וכי עדיפא מערבה דאמרינן [סוכה מ"ד ע"ב] חביט חביט ולא בריך ואינ' כי אם לטהרה ולא לטהרה מטומאה כי אין לנו זאת הטהר' עתה אלא לנקיות כדאמרינן במדרש שיהיו נקיים כמלאכי השר' הילכ' אין לברך עליה. ולהטמין חמי' [ערב] י"ה כתב רב עמרם שאסור להטמין מפני שאין טומנין אלא לכבוד שבת וזה אוכלו בחול במוצאי י"ה ואין להטמין לכבוד חול וכבר הפליגו אנשי אספמיא ועשו סמיכה שלא להטמין אבל רב נטורנאי כתב למה הוצרך להטמינו מערב ימתין למוצאי י"ה ויעשה כל צרכיו אבל איסו' אין בו והעושה אין מוחין בידו ורב שרירא כתב דשפיר דמי דמכין מחול לחול ואף על גב דמשתהה ביה ע"ג כירה ומטמינו לשמור חומו אין בכך כלום ולמוצאי י"ה שוהה כשיעור מה שיחם הקדר' באותו החום ואחר כך יאכל ממנו [ו]מותר ע"כ וכן ראיתי לרבותי ולחכמי פרוצינציא שנוהגין להטמין. מקום שנהגו להדליק נר בי"ה מדליק שלא להדליק אין מדליק ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים כך פשוט בפסחים ובירוש' [פסחים פ"ד ה"ד] מקום שנהגו להדליק יותר משובח וכתב הרא"ש שיש לו לברך בהדלקה כמו בשבת משום שלום הבית. ואומר זמן כלומר שהחיינו בי"ה ואין יכול לאומרו על הכוס כמו שאכתו' וזמן אומרו אפילו בשוק ופשוט בעירובין [מ' ע"ב] ואומר כל נדרי וכתב רב עמרם אחר שאוכלים ושותי' מנהג לנו לחזור לבית הכנסת להתפלל ערבית וכיון שעומד שליח צבור לפרוס על שמע מברך זמן ואחר כך מתחי' והוא רחום דשמא יש אחד מישראל שלא בירך. ואם ת"ח רוצה לברך לעצמו הרשות בידו וכן כתב רב פלטוי ורב נטרונאי וכן נהגו אבל משם רב סעדיה אמרו צריך לברך שהחיינו אחר תפלת ערבית בין ביחיד בין בצבור ואמ' רב האיי נוהגין אנו כרב סעדיה ולומר כל נדרי בליל צום כפור ואומרי' אותו על מה שעבר די נדרנא וכו' מי"ה שעבר עד י"ה הזה ומתכוונים להתיר שבועות ונדרים שאולי עברו עליהם וכדי לינצל מן העונש וכתב רבינו תם דטעות הוא דאינה מועלת התרה זו דבעינן שלשה הדיוטות או יחיד מומחה ועוד דאין היתר נדר בלא חרטה ועו' קיימא לן כרב פפא דאמר בפרק השולח [גיטין ל"ה ע"ב] דצריך לפרט הנדר ועוד מי התיר לחזן, דכל נדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו והיה אומר ר"ת דמנהג זה נהגו על הלכה דנדרים [כ"ג ע"ב] הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' ושם כתבתיו בנתיב י"ד בח"ג בענין נדרים ושבועו' בדין הרוצה שלא יתקיימו וכו' ושם כתבתי דאפילו כל אותם התנאים אינם מועילין לעולם אלא להבא לא לשעבר ואינם מועילין אלא לנדרי עצמו אבל לא לנדר שמדירו חבירו או לשבועה שנשבע לחבירו ומשם תמצאנו מבואר וכתב רבינו תם והגיה במחזורין מי"ה הזה עד י"ה הבא עלינו וגם י"ל די נדירנ' ודי משתביענ' כלומ' מה שאני עתיד להדיר ולישבע כלהון אתחרטנ' בהון ואם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהן ומתנה שיהו בטלים. ומה שאומרים אותו שלשה פעמים כי כל דברי חכמים משולשים כגון [מנחות ס"ה ע"א] מגל זו או קופה זו וכו' ואומר ונסלח לכל עדת וגומר לא שיהא צריך עתה כפרה אלא שאם ידור נדרי' בזו השנה וישכח הביטול ולפעמים שאינו נזהר בנדרו ועובר עליו ואף על פי שכבר בטלו צריך כפרה כדאמרינן פרק (שני) [בתרא] דקדושין [פ"א ע"ב] זה שהיה סבור לאכל בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך סליחה. וביטול זה אינו מועיל כלום למה שחבירו משביעו או מדירו או הקהל כמו שכתבתי והרב רבינו אשר כתב כי נראה ממנהג הקדמונים שנתקן על נדרים שעברו כדי שינצל מן העונש ולפיכך אומרו ג' פעמים ואומר ונסלח וגומר כי צריכין כפרה אותן שעברו. ומה שכתב ר"ת דבעינן חרטה אנן סהדי שכל מי שעבר הוא מתחרט מעקרו להנצל מן העונש ומה שאמר דבעינן שלשה הדיוטות הרי כל הקהל אומר אותו בלחש איש איש עם החזן הקהל מתירין אותו והא דאמרינן דצריך לפרט הנדר דוקא כשהנדר בא לפני חכם כדי לידע אם נדר על דבר מצוה שאין לו היתר ובסגנון זה כתב רב סעדיה יש שעושין כן עומד ש"צ בליל י"ה ואומר כל נדרי וכו' שנדרנו ושהחרמנו מי"ה שעבר עד י"ה זה הבא עלינו כלם חזרנו בהם ובאנו לפני אבינו שבשמים כי אם נדר נדרנו אין כאן נדר וכו' בטל הנד' מעיקרו בטל האיס' מעיקרו אין כאן לא נדר ולא איסר וכו' יש כאן מחילה וסליחה וכפר' ככתו' בתורתך ונסלח וגומר כי לכל העם בשגגה. ונהגו לאומרו קודם ברכו משום דאמרינן בסוף שבת [קנ"ז ע"א] ונדרים [ע"ז ע"א] דאין נשאלי' על הנדרים בשבת שלא לצרך שבת אבל רב נטרונאי כתב אין נוהגין לא (לא) בב' ישיבות ולא בכל מקום להתיר נדרי' לא בר"ה ולא בי"ה אלא שמענו כי בשאר ארצות אומרין כל נדרי אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו והביא ההיא דנדרים שכתבתי למעלה עד תנא מסתם קא סתים לה שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרש' לה בפירקא אלמא אפילו למאן דאתני מעיקרא לא סבירא ליה לרבא לאורויי כל שכן נדרים ושבועות שעברו כבר שאין מתירין ואין מורין להתיר, ומה מועלת התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל הילכך אין אנו סוברין ולא נוהגים לעשות כן וכן דעת רב האיי בר מר נחשון דהילכתא כרבא דמחמיר דה"ל בתרא לפי' אין אנו עושין כמשנה זו ואין אנו מתירין נדרים בין בר"ה בין בי"ה ולא שמענו מרבותינו (שאין) [שהיו] עושין זה כל עקר ואף אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות וכתב הרא"ש דהא דקפיד רבא, לדורשו לעמי הארץ הבאים לשמוע הדרשא שיבאו לזלזל בנדרים כשישמעו שמתנין לבטל נדרים אבל אנו שמתירין נדרי' שעברו ליכא למיחש לזלזול. והאי מימרא דרבא ואביי כיצד מתנה על נדרי עצמו העתידים לבא בר"ה שלא יתקיימו והחלוקין שיש בו תמצאנו מבואר בנתיב י"ד בח"ג בענין נדרים ושבועות בדין הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' ואם תרצה להבין אלו הדברים בטוב ולדעת עקרם תעיין שם ואחר כך תבין אלו הדברים בטוב.
אין אומר זמן על הכוס בליל צום כפור כך פשוט בעירובין ובר"ה שאומר זמן בי"ה דכיון דקבליה עליה אסור ליה למשתי ולא יהבי ליה לינוקא דילמא אתי למסרך וישתה לשנה הבא' כך פשו' בעירובין.
